[social]

אודות

המסע ההורי הפרטי שלי ושל בן זוגי עבר דרך ההתמודדות וההשלמה עם זהותם המינית של שניים מבנינו. כשנודע לנו שבננו הבכור הומו, חשנו שנפלו עלינו השמים. הוא היה אז כבן שש-עשרה, והידיעה הזו, כמאמר הקלישאה, נפלה עלינו כרעם ביום בהיר. היינו צעירים, היינו חסרי ידע וחסרי ניסיון, היה קשה. גם לו, גם לנו. הרגשנו לבד. היינו לבד. הסתרנו, התביישנו, חששנו, ראינו שחורות. הקושי הזה רק הלך ותפח כאשר נודע לנו שגם הבן השני מתמודד עם אותה סוגיה של זהות מינית. עברנו תהליך ארוך ולא פשוט של הפנמת המציאות המשפחתית והתמודדות עם כל מה שנובע ממנה. מאז חלפו כשלוש-עשרה שנה. הזהות המינית השונה כבר מזמן איננה מהווה אצלנו בבית אישיו מיוחד, וזה לא יהיה מוגזם לומר שעל הדרך הרווחנו המון מתנות: התקרבנו, התגבשנו, פיתחנו 'גאוות יחידה', גדלנו, צמחנו ובעיקר למדנו מהי אהבה שאינה תלויה בדבר וגילינו שיש חיים אחרי היציאה מהארון והם נהדרים. לא פחות. אבל לומר שזה לא היה קל זה יהיה אנדרסטייטמנט. היה קשה. כמה? מאוד. ממרומי גילי וניסיוני אני מאמינה בלב שלם שאפשר להתמודד עם זה טוב יותר. אני יודעת שאפשר.

היום זו השליחות שלי – אני מבקשת לרתום את התובנות הללו לכלים המקצועיים שרכשתי בלימודי הייעוץ, במטרה להקל על הורים למתבגרים העושים ממש עכשיו את הדרך הקשה הזאת. אל תישארו עם זה לבד. צרו קשר ונקבע פגישה כדי לסייע לכם להתחיל להתמודד עם הגילוי הזה ועם השלכותיו.

ליצירת קשר וקביעת פגישת היכרות לחצו כאן